יום ראשון, 15 בדצמבר 2013

מתג אור - גלוי לעין, אבל נסתר

בואו נודה בזה - מתגי אור הם דבר מכוער. אני מניחה שבגלל זה הם לבנים - כדי שיוכלו להסתתר בנוף של הקיר ולא למשוך תשומת לב. מכירים את המשחק שבו מחביאים משהו במקום גלוי לעין, אבל אתם עדיין מתקשים למצוא אותו? אז ככה. זה די מדהים - בעולם שבו אנשים משקיעים מאמצים ניכרים בלעצב הכול, כולל את האסלות שלהם, המתגים נשארים פונקצונליים, אבל לא אסטתיים במיוחד (כנ"ל לגבי שקעים, אגב). לאחרונה הגיעו לידיי מספר גלילים של וואשי טייפ וזאת הייתה הזדמנות מצוינת להוסיף קצת עניין למתגים המכוערים.

הערת ביניים על וואשי טייפ - זה נייר דבק צבעוני, שמקורו ביפן. הוא מגיע במגוון של עיצובים ואפשר להשתמש בו בהמון דרכים (תעשו גוגל, תמצאו מלא רעיונות). הוא נדבק פחות או יותר לכל דבר ויורד בלי להשאיר סימני דבק. כיוון שהוא באמת עשוי נייר, אפשר לקרוע אותו בידיים, אז הוא נוח מאוד לעבודה.  אפשר למצוא וואשי טייפ בארץ, בחנויות אמנות (בערך 15 ש"ח לגליל) ואפשר לקנות באיביי במחיר זול יותר (5-6 ש"ח, כולל משלוח), כמו שאני עשיתי. למעשה, קצת השתגעתי וקניתי איזה עשרה מהם בשבועיים האחרונים. אבל מילא, טוב שיהיה בבית.

בחזרה למתגים - בעזרת מספר צעדים פשוטים, הפכתי את המתגים שלי ליפים יותר ואתם יכולים לעשות את אותו הדבר.

1. מורידים את הפאנל של מתג מהמקום. בזהירות, כי בכל זאת הוא מחובר לחשמל. אז תשתדלו לא לדחוף את המברג לאזור שמאחורי הפאנל.
2. רוחצים את הפאנל היטב ומייבשים.
3. מרססים אותו בספריי צבע. שכבה אחת מספיקה בהחלט.

צבע של Molotow. מתה עליהם.
4. מודדים את אורך המתג עצמו ומדביקים עליו וואשי טייפ. קודם מדביקים את החתיכות שבצדדים, שהן קצרות ודקות יותר (פשוט תחתכו את המידות עם סכין יפנית). בסוף, מכסים את החלק הקדמי.
המתג מהצד. כמו שרואים, הוואשי טייפ חתוך לגודל המתאים.
עמכם הסליחה על הצילום המעט-מטושטש.
5. מחזירים את הפאנל למקום ומיישרים את הקווים של הברגים, כי זה יותר יפה. או כי יש לכם OCD...

6. בשלב הזה הסתכלתי על התוצאה והרגשתי שמשהו חסר, אז הוספתי מסגרת מוואשי טייפ מסביב לפאנל, כדי להוסיף עניין לעיצוב. השתמשתי בשני סוגים של וואשי וזה מה שיצא:



יום שישי, 15 בפברואר 2013

עציץ מחודש

אולי זאת הילדות בקיבוץ, אולי הסתכלתי ביותר מדי ז'ורנלים של עיצוב פנים, אבל אני ממש אוהבת צמחים בבית. כידוע, אני ממש אוהבת גם להוציא דברים מהזבל ולשפר את הופעתם. הפעם נפל לידיי עציץ חימר פשוט, שזכה למייקאובר בסגנון Color Block.
כל מה שצריך זה עציץ, צבע אקרילי, דבק פלסטי וספריי לקה שקופה (במקרה הזה, סתם ספריי בצבע שקוף). מה עושים? אני שמחה ששאלתם.

החומרים הדרושים. צילמתי את התמונה אחרי שכבר צבעתי את העציץ, אז תעמידו פנים שהוא חום.
1. מנקים את העציץ היטב בסבון ובמים (במיוחד אם הוא הגיע ממקור מפוקפק, כמו הפח) ומייבשים. מכסים בנייר דבק  את החלקים שלא רוצים לצבוע (השתמשתי בנייר דבק מיוחד, שמיועד לציירים ולצבעים ומתקלף בקלות). אם אין לכם נייר דבק, אפשר להשתמש בשאריות הטפט שנשארו מעיטור המטבח.
2. מערבבים צבע ודבק פלסטי ביחס של שליש דבק, שני שליש צבע. אפשר גם חצי-חצי, זה לא צריך להיות מדויק בכלל. הדבק מוסיף לעמידות הצבע, אבל אפשר לוותר עליו אם אין לכם כוח להתעסקות.
3. צובעים את העציץ ב-2-3 שכבות דקות, עם זמן לייבוש ביניהן.
4. מרססים את העציץ בלקה, כדי לחזק את העמידות. אגב, אם יש לכם ספריי צבע רגיל בבית, שנשאר מפרויקט קודם, אפשר להשתמש בו במקום הצבע האקרילי.
5. מורידים את נייר הדבק ושותלים משהו בעציץ.
6. משתדלים לא להרוג את הצמח.


יום שישי, 1 בפברואר 2013

עולמם המופלא של הטפטים והמטבח המכוער שלי

עיצוב דירה שכורה הוא תמיד נושא בעייתי - אתם חולקים אותה עם אנשים בעלי טעם שונה, התקציב מוגבל, בעלי הדירה לא מוכנים שתעשו שינויים קבועים וכמובן שעולה השאלה הנצחית, למה לי להשקיע זמן, מאמצים וכסף בעיצוב דירה של מישהו אחר? טוב, אז אני תמיד אוהבת להרגיש בבית, גם אם הבית לא שלי. מצד שני, אין לי שום רצון (או נניח, יכולת) להוציא כמויות של כסף על עיצוב. אם אתם נמצאים במצב דומה, כדאי שתתחילו להשתמש בטפטים. 

הכוונה היא לא לטפטים הסטנדרטיים מנייר, אלא לסוג השני, שעשוי מן חומר פלסטי ועמיד למים. הם נמכרים לפי מטר בכל חנות טמבור ומגיעים במגוון של צבעים, מרקמים וגימורים (כלומר, מאט או מבריק). טפט רגיל באיכות גבוהה עולה כ-15 ש"ח למטר. אני מניחה שאלה עם הבליטות והמרקמים המיוחדים יקרים יותר, אבל לא בדקתי. יש אפשרות לקנות טפטים זולים יותר, אבל זה מאוד לא מומלץ. מניסיון, טפט זול הוא דק יותר,  ולכן קשה לעבוד איתו כי הוא נמתח ונקרע כשמנסים להדביק אותו. הגימור שלו לא נראה טוב והוא עלול לא לרדת טוב אם יימאס לכם ממנו, גם בגלל איכות ירודה של דבק וגם כי כשתמשכו אותו, הוא ייקרע ותצטרכו לקלף מלא חתיכות קטנות.

בחזרה לעולמם המופלא של הטפטים - הם נדבקים פחות או יותר לכל דבר. עד כה הדבקתי טפט על נייר, קרטון, קרטון ביצוע, מתכת, עץ צבוע ולא צבוע, זכוכית, פורמייקה וקרמיקה. קל מאוד להשתמש בהם, במיוחד בגלל שבצדם האחורי יש סימוני פסים, מה שמקל מאוד על החיתוך. ניש להם המון שימושים, במיוחד בעיצוב הבית. פה מתקשר המטבח המכוער שלי.

אמנם התמזל מזלנו לגור בדירה עם מטבח משופץ ובמצב טוב. אבל, הוא משעמם לאללה. כבר כשעברנו לדירה הזאת דאגנו לתלות מדף, מתלה לסכינים ומוט עם ווים לאביזרים נוספים. זה שיפר את המצב, אבל עדיין נותרו על מקומם ארונות פורמייקה לבנים וזולים, שיש כעור למדי ותחושה כללית של meh.

meh.
אלה צרות של עשירים, אבל העניין הזה עדיין הפריע לי. אחרי שראיתי תמונה באינטרנט של מטבח מהמם, שהארונות שלו היו צבועים כתום וורוד, הבנתי שאני צריכה לחקות אותו תכף ומיד. עשיתי שרטוט עקום של דלתות הארונות, עם כמה שילובי צבעים בשביל לקבל תחושה כללית של איך ייראו התוצאות, מדדתי את הדלתות, הלכתי לחנות הטפטים האהובה עליי (י. בלוי ברחוב החבצלת 6, ירושלים) וקניתי בערך 1.5 מטר מכל צבע - ורוד וכתום. 

הכמות הזאת הספיקה לי רק לחצי מהדלתות, אבל רציתי לוודא שזה יוצא יפה גם במציאות ולא רק בראש שלי. אחר כך קניתי עוד והשלמתי את העבודה. בסופו של דבר, העניין כולו עלה לי 70 ש"ח. יותר יקר מאשר בחינם, אבל יותר זול מלצבוע מחדש את כל המטבח (מכירה כמה אנשים שעשו את זה) או מביקור ממוצע באיקאה. ההשקעה לגמרי משתלמת, בעיקר אם אתם מתכוונים להישאר בדירה יותר משנה.

אם השתכנעתם והחלטתם ללכת על זה, אלה שלבי העבודה:
1. מורידים את הידיות מהדלתות. אם הברגים לא רוצים לצאת מהמקום מרססים עליהם נוזל לשימון צירים, מחכים קצת ומנסים שוב. אין צורך ללכת איתם מכות. אחרי שהורדתם את הידיות, כדאי לשטוף אותן ולייבש היטב. לפני שמחזירים למקום, מרססים קצת שמן צירים לתוך חור ההברגה שבידית, כדי שתוכלו להוריד אותה בקלות בפעם הבאה וכדי למנוע החלדה במקרה שנשארו בפנים מים מהשטיפה.
2. מנקים את הדלתות ומייבשים היטב עם מגבת נייר - אי אפשר להדביק טפט על משטח רטוב או מלוכלך. כלומר, אפשר, אבל זה ייצא גרוע. אני השתמשתי ב"ספוג הפלא", אבל סקוטש עם סבון כלים ומים חמים יעשה את העבודה.  
3. גם אם עשיתם מדידה מקדימה כדי לדעת כמה טפט לקנות, מודדים בנפרד כל דלת שרוצים לצפות. זה חשוב כי יש סיכוי טוב שהן לא באותו הגודל, גם אם נראה לכם שכן. כשבונים מטבח יש כל מיני אילוצים, למשל פינות שצריך למלא, או צורך להוסיף יחידת מגירות. זה משפיע על גודל הדלתות ולפעמים ההבדל הוא בסנטימטרים ספורים.
4. מסמנים את הגודל הרצוי על הטפט בעזרת פסי הסימון וחותכים.
פסי הסימון. הדבקתי את הטפט למשטח החיתוך כדי שלא יתגלגל בזמן שאני חותכת אותו.
5. מדביקים. החלק הזה יכול להיות קצת מעצבן ולכן חשוב לעשות אותו נכון. הסוד הוא לא להוריד את כל הנייר ולהדביק את כל הטפט בבת אחת, אלא להסיר חלק קטן מהנייר האחורי ולהצמיד את החלק הדביק שנחשף אל החלק העליון של הדלת. עכשיו יש חתיכה קטנה שמודבקת למקום ושאר הטפט תלוי באוויר.  בשלב הזה מורידים כל פעם עוד קצת מהנייר ומצמידים את החלק הדביק אל הדלת. מחליקים על הטפט עם מטלית כדי למנוע בועות אוויר ולהבטיח הדבקה נקייה. אם לא הצליח לכם, אפשר לקלף קצת ולהדביק מחדש. אם לא הבנתם כלום, יש תמונה להמחשה.


ככה נראים הארונות בשינוי אדרת:

תשתדלו להתעלם מהבלגאן, אנחנו בדיוק באמצע הבישולים של יום שישי.
שימו לב שהשארתי שתי דלתות לבנות. זה נובע גם מטעמים אסתטיים, כי לא רציתי ליצור מראה עמוס מדי וגם מקמצנות, כי לא רציתי להוציא על העניין הזה עוד כסף.

אם עקבתם אחרי כל השלבים, עכשיו יש לכם מטבח מהמם וגם מלא שאריות טפטים, שממש חבל לזרוק.
מה עושים איתן? אני שמחה ששאלתם, כי יש מלא אפשרויות.
- להכין מדבקות - הכי פשוט זה לקחת חתיכת טפט, לגזור ממנה צורה כלשהי ולהשתמש בתור מדבקה. אפשר להשתמש בסטנסיל (נניח, צללית של חתול יושב) או במחורר בעל צורה מיוחדת (יש המון כאלה בחנויות יצירה, בצורת לב, כוכב, עיגול וכו'). אפשר להדביק אותן על הקיר, על כרטיסי ברכה, על עטיפות של מתנות, בתוך אלבומי תמונות וכו'. אני אישית אוהבת לגזור צורות של שפמים מטפט שחור ולהדביק אותן על תיבות דואר של אנשים זרים.
- להכין תוויות. זאת ההזדמנות המושלמת לקחת חתיכת טפט שגזורה יפה, להדביק אותה על קופסה/צנצנת כלשהי ולרשום מה יש בפנים באמצעות טוש פרמננטי. מעולה לאנשים עם חומרי יצירה שמפוזרים בכל הבית.


מצנצנת סתמית לצנצנת יפה!
- אם כבר מדברים על קופסאות, אם יש לכם קופסת נעליים ישנה, צפו אותה בטפט ואז זה לא יהיה מביך לאחסן בה דברים ולשים אותה במקום שנראה לעין. כנ"ל לגבי כל כלי אחסון מכוער או ישן שבא לכם לייפות.
- לשדרג רהיטים. לא חייבים פרויקט גדול כמו ארונות מטבח. אפשר לצפות פלטה של שולחן צד קטן וחמוד שיש עליו כתמי מים, למשל.
- אם אתם באמת מוכשרים, אתם יכולים לצייר על הטפט עצמו בטוש פרמננטי ולהדביק אותו ככה, נגיד בתור פס עיטורי על מכונת הכביסה. אבל לא במקום שבו נוגעים הרבה, כי זה יגרום לטוש להימרח. אני עוד לא מצאתי שיטה לקבע אותו במקום (אולי אפשר לרסס אחר כך בלקה, לא ניסיתי).

בכל מקרה, אני מקווה שהפוסט הזה עזר לכם להכיר חומר חדש שאפשר לעבוד איתו וגם גרם לכם לקנא במטבח היפה שלי. כי אני מעולה וזה.