יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

מלחיה תוצרת בית

אני בחורה שמבשלת די הרבה. למעשה, חצי מהחברים שלי הם חברים שלי כי אני מאכילה אותם. ולפעמים מלטפת להם את הבטן. כמו חתולים. כפועל יוצא, אני משתמשת הרבה בתבלינים, שנמצאים על מדף שתליתי במטבח. אני משתדלת הוא יהיה מספק מבחינה אסתטית ולכן הוא נמצא בתהליכי סידור ושיפור מתמידים. הפעם, הגיע תורה של המלחיה. עד היום השתמשתי במלחיית פלסטיק כעורה למדי, שהתחילה את חייה בתור כלי לתבלין כלשהו שנקנה בסופר. אם יש משהו שמעצבן אותי, זה דברים מכוערים בבית. אז החלטתי להפוך את אחת מצנצנות התבלינים הרבות שברשותי למלחיה נחמדה.

מצד שמאל, המלחיה הקודמת. מצד ימין, הצנצנת המיועדת.
יכולתי כמובן לקנות מלחיה רגילה ולסגור עניין. אבל קודם כל, אני מעדיפה מלחיה ממש גדולה בשביל בישול, כדי שלא אצטרך למלא אותה מחדש כל רגע. עוד יתרון שלה הוא שיש לה פתח מאוד גדול ואפשר למלא אותה בקלות ובמידת הצורך, להוציא ממנה מלח בכפית. שנית, היו לי כבר את כל החומרים בבית. שלישית, אני אוהבת להשוויץ בזה שהכנתי דברים בעצמי. 


אז לוקחים את הצנצנת, מורידים את המכסה ומחוררים בו מספר חורים בעזרת פטיש ומסמר. לי יש מסמר קבוע לדברים כאלה, כי הוא ממש נוח לי, אבל אני מניחה שכל מסמר יהיה בסדר. הדבר החשוב הוא לעבוד על הרצפה ולהיות זהירים.


אחרי שניקבתם מספר חורים (אני הסתפקתי בחמישה), ממלאים את הצנצנת במלח ומשתמשים בה כמו במלחיה רגילה. הידד.

המלחיה החדשה, מונחת על המדף ליד צב המטבח שלי.

יום רביעי, 7 בדצמבר 2011

לוח מודעות מצופה בבד

שמתי לב שמזמן לא כתבתי על משהו שמצאתי בזבל, אז החלטתי לתקן את המעוות ולכתוב על עוד מסגרת שהפכתי ללוח מודעות, רק שהפעם הוא צופה בבד.


הנה המסגרת. קיבלתי אותה במתנה מידיד שמצא אותה ברחוב ולא היה לו מה לעשות איתה. אבל לי כן.




באופן עקרוני, עשיתי את אותו הדבר שעשיתי בפעם הקודמת שהכנתי לוח מודעות.
כלומר, צבעתי את המסגרת בצבע ספריי רגיל, שעלה בערך 20 ש"ח.




חתכתי חתיכת קרטון לפי מידות המסגרת והדבקתי עליה שעם. לא קניתי שעם חדש, אלא השתמשתי בשאריות שהיו לי (אמנם ראו שלא הדבקתי חתיכה אחת אלא כמה, אבל זה לא שינה כלום בגלל מה שעשיתי הלאה).




בשלב הבא עטפתי את הקרטון בבד (שוב, שאריות שהיו לי), בסיוע אקדח סיכות שקניתי במיוחד בשביל הפרויקט הזה. ניסיתי קודם לכן להצמיד את הבד בעזרת נעצים, אבל זה היה כישלון ידוע מראש.




השתמשתי בשני בדים שונים. אחד בחלק העליון של הלוח ואחד בחלק התחתון, כך שנוצר כיס שאליו אפשר להכניס פתקים חשובים. טה-דה!