יום רביעי, 21 בספטמבר 2011

רכוש עיריית ירושלים

זה מה שהיה כתוב על הכיסא החדש שלי כשמצאתי אותו ברחוב. רוצים הוכחה? הנה.




לעיריית ירושלים כנראה לא מאוד אכפת מהרכוש שלה, כי הכיסא שכב בערימה ענקית ליד פח ברחוב בן סירא, יחד עם שני כיסאות נוספים, ארון משרדי, מקרר ותנור אפייה. כן כן, תנור אפייה. לו רק הייתה לי משאית, חשבתי בערגה בעודי סוחבת את הכיסא הביתה דרך גן העצמאות. הנה המציאה.




ללא כל ספק, פיכסי. הדבר הראשון שעשיתי הוא לפרק את הכיסא על ידי הברגה החוצה של הברגים שחיברו את המושב והמשענת למסגרת. בדרך קצת דפקתי את ראשי הברגים, אז קניתי חדשים (פשוט לוקחים לחנות את אחד הברגים המקוריים ומבקשים מהמוכר את אותו הדבר). הם עלו 6 שקלים ל-8 יחידות.

השלב הבא הוא לנקות ממש טוב את המושב והמשענת. איך? אני שמחה ששאלתם. הכנסתי אותם לאמבטיה, שטפתי בזרם חזק של מים חמים על גבול הרותחים, פיזרתי למעלה שכבה דקה של אבקת כביסה ושפשפתי במברשת קשה. אחרי השריה קצרה, שטפתי שוב עם הטוש והנחתי אותם לייבוש בחצר. נשמע ארוך, אבל זה לקח פחות מ-10 דקות, לא כולל ההשריה והייבוש.


התמונה קצת מטושטשת. זה כי צילמתי אותה באמבטיה.
ניקוי המסגרת עצמה, לעומת זאת, לקח קצת יותר זמן. היא הייתה מלאה בכתמי צבע, אז הכנסתי גם אותה לאמבטיה ונתתי לה טיפול אוהב ויסודי בעזרת ברזלית. אחרי זה היא נראתה הרבה יותר טוב.

עכשיו הגיע השלב המהנה ביותר - לקנות בד חדש לריפוד! לפי החישוב שלי הייתי צריכה חתיכה באורך 70 ס"מ לכיסוי המושב והמשענת (בדרך כלל, רוחב גלילי הבד בחנויות הוא 1.5 מטר). השתמשתי בבד יקר יחסית, שעולה 30 ש"ח למטר, אבל הוא לגמרי שווה את זה. קודם כל, כי הוא ממש יפה. שנית, כי זאת כותנה איכותית שלא תתבלה מהר כל כך וזה חשוב כשמדובר בכיסא שיושבים עליו. 

היה לי חשוב לתפור כיסויים שניתנים להסרה ולכביסה. אני אוהבת לכבס דברים. למשענת - תפרתי כיסוי שמתלבש עליה כשהיא כבר מחוברת למסגרת עם הברגים, כדי שלא אצטרך להבריג אותם החוצה בכל פעם שארצה להוריד אותו. הנחתי את הבד הפוך וסימנתי בסיכות איפה אני צריכה לתפור. אחר כך הורדתי את הכיסוי, תפרתי והפכתי אותו לצד הנכון. 


ציפיתי שני כפתורים ישנים בבד של הריפוד ותפרתי אותם בחלק התחתון החיצוני של כיסוי המשענת (בצד האחורי, כדי שהאדם שנשען על הכיסא לא יישען על שתי בליטות). 



בצד הקדמי תפרתי גומיות. עכשיו אפשר לסגור את הכיסוי. הסגירה הזאת כמובן לא משמעותית במיוחד, אבל זה גורם לכיסוי להיראות כאילו שהבן אדם שתפר אותו אשכרה מבין בזה.


ככה זה נראה על הכיסא עצמו. נחמד.


למקרה שזה לא ברור מהתמונה, זה גב הכיסא.
למושב - עשיתי בדיוק את מה שעשיתי פה. לקחתי חתיכת בד עם שוליים גדולים שתכסה את המושב ותפרתי "תעלה" בקצוות שלה, כך שאפשר היה להשחיל פנימה גומי תחתונים. הנחתי אותה על המושב ומשכתי את הגומי, עד שהבד כיסא את המושב לגמרי וקשרתי את הגומי. אם רוצים להוריד את הכיסוי בשביל לכבס, פשוט גוזרים את הגומי. 

לבסוף, חיברתי גם את המושב למקום ועכשיו יש לי כיסא חדש בפינת העבודה. מתברר שהוא הרבה יותר נוח מהכיסא הקודם שלי.


ככה אני נראית באמצע כתיבת סמינרים.

יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

אוהבים לסחוב אתכם את הסריגה לכל מקום, משל הייתם סבתות?

אני כן! ברגע שאני מתחילה לסרוג משהו, קשה לי להפסיק. אני לוקחת איתי את המסרגות לכל מקום ושולפת אותן בכל הזדמנות, כדי להוסיף עוד שורה. אין לכם מושג עד כמה זה לא נוח לסרוג באוטובוס. אמנם לעתים אני נתקלת במצבים מביכים (מרצים שמתעניינים מה בדיוק אני סורגת באמצע השיעור), אבל אין ספק שמדד הפופולריות שלי עולה. כאילו, כולם יודעים שלסרוג זה הכי קול שיש.

בכל מקרה, עד היום חייתי בפחד מתמיד שהסריגה תחליק מהמסרגות שבתיק ותיפרם. או שהמסרגות החדות יחוררו לי את השקית שבהן שמתי אותן. לא עוד, כי מצאתי פתרון גאוני! לגמרי במקרה, ממש כמו שגילו את הפניצילין!

לוקחים פקק מבקבוק יין, מהפקקים הזולים האלה שאפילו לא עשויים משעם אמתי ונועצים בו את המסרגות, ככה. שמים בתיק והולכים לדרככם.

הצעיף שאני סורגת כרגע לחבר.

וזהו. לעולם לא אצטרך לקונן יותר על שורות שאבדו ולנסות להחזיר אותן אל המסרגה בצורה לא מכוערת. הידד.

יום שבת, 10 בספטמבר 2011

עוגת בננות שתעיף לכם את הסכך ללפלנד

הנה עוגת בננות פשוטה וטעימה לאללה. אהובה במיוחד על חברותיי נועה ואפי. ועל החבר, שאכל חצי תבנית ביום שהכנתי אותה.

המתכון במקור הוא של קארין גורן ואפשר למצוא אותו פה. כולי תקווה שהיא לא תתבע אותי על זכויות יוצרים.

בכל מקרה, המתכון שלה כלל מלא סירופ מייפל (שנראה לי מוגזם לאללה כי כבר יש בפנים פאקינג כוס שמן וגם כוס סוכר) קינמון ואגוזי מלך. אז פשוט התעלמתי מכל הדברים האלה ובמקום, שמתי בפנים שוקולד צ'יפס, מה שהתברר כהחלטה ניהולית מוצלחת.

החומרים - 
3 בננות בשלות
1 כוס שמן
1 כוס סוכר
3 ביצים
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 שקית שוקולד צ'יפס

הזמן האידאלי להכנת העוגה הוא כשיש לכם בננות במקרר ששכחתם שם מלא זמן והגיעו למצב שבו הגועל לא מאפשר לאכול אותן, אבל הקמצנות לא מאפשרת לזרוק. כאלה.


מקלפים, שמים בקערה ומועכים במזלג עד שהן נראות כמו גרבר שלעולם לא תרצו לאכול.


עכשיו מוסיפים את הביצים, את כל המרכיבים שדורשים כוס ואת אבקת האפייה. הכלל בעוגות בחושות (כלומר, שבוחשים יחד את המרכיבים) הוא שקודם מערבבים את כל החומרים הרטובים ורק אז מוסיפים את היבשים. הכלל שלי, במקרה הזה, הוא שהחומרים שאחריהם צריך לשטוף את הכוס נכנסים בסוף. אז קודם הסוכר, הקמח ואבקת האפייה, אחר כך השמן ובסוף הביצים.

הערה חשובה בנוגע לביצים: תמיד, אבל תמיד, כשמוסיפים ביצים למשהו, קודם שוברים אותן לכלי נפרד ורק אחר כך מעבירים לכלי המרכזי, שבו מערבבים הכול. הסיבה היא שלפעמים ביצים מתקלקלות ואין דרך לדעת את זה לפני ששוברים אותן. כמובן שאם אתם רוצים לקלקל את הבלילה של הפנקייק או לנסות לדוג ביצה מקולקלת מהעיסה של הקציצות, אל תקשיבו לי.

ביצה לא מקולקלת, שאפשר להוסיף לעוגה.
מערבבים את כל הדברים שבקערה ואז, טה דם, מוסיפים את השוקולד צ'יפס. הוא מגיע בשקיות של 200 גרם ונמצא בחלק של הסופר שבו יש את כל מוצרי האפייה. עולה בין 13-16 ש"ח. אני בדרך כלל מוסיפה שוקולד חלב, אבל אפשר למצוא גם לבן או מריר. אז מה שמתאים לכם. אני מוסיפה חצי שקית, אבל כמובן שאפשר להוסיף את כולה. פשוט תכירו בזה שאתם שמנדריקים ותעברו הלאה.


מערבבים היטב, כדי שהשוקולד יתפזר באופן שווה בבלילה.


במתכון המקורי רשום שהבלילה מתאימה לשתי תבניות אינגליש קייק (תבנית עוגה צרה וארוכה). אני שמה חצי מהבלילה בתבנית העגולה שיש לי בבית וזה עובד יופי. אם לא רוצים לאפות שתי עוגות בבת אחת, תקפיאו חצי מהבלילה בקופסת פלסטיק. כשתרצו להכין, תשאירו אותה לכמה שעות/לילה במקרר והיא תהיה מוכנה לאפייה.

אופים ב-170 מעלות (בתנור שחומם מראש) במשך 40-45 דקות. כדי לבדוק אם העוגה מוכנה, נועצים בה קיסם. אם הוא יוצא יבש או עם קצת פירורים, זה בסדר. אם יש עליו מלא פירורים וקצת בלילה שנראית רטובה, העוגה לא מוכנה וצריך להמשיך לאפות אותה. תבדקו שוב כעבור 10 דקות.

ככה פחות או יותר נראית עוגה אפויה.

המממ... יאמי.
עכשיו הגיע הזמן ליהנות מפרי מאמציכם. כמו שכל סבא יודע, תה ועוגה זה הארדקור.

הארדקור!

יום רביעי, 7 בספטמבר 2011

למה כדאי לחטט בזבל?

הגבולות שלי בנוגע לחיטוט בזבל היו תמיד גמישים מאוד. אני לא זוכרת איפה קראתי את המשפט שלכלוך הוא בסך הכול משהו שמונח לא במקום (נניח, כתם קפה על השולחן. כשהקפה היה בכוס, זה היה בסדר. ברגע שהוא נשפך, הוא הפך ללכלוך), אבל אני מסכימה אתו לגמרי.


זה לא אומר שאני קופצת בעזוז לתוך כל פח אשפה שנקרה בדרכי, אבל אני גם לא מהססת מלהעיף מבט קצר אך בוחן סביבו כדי לבדוק אם יש משהו שווה, לקחת את הדבר השווה הזה ואז להסתובב אתו בפומבי. אם חושבים על זה, הפח הקרוב לביתכם הוא למעשה חנות יד שנייה, רק בחינם.


דוגמה למציאה מהזבל היא תמונות שמצאתי ליד פח ברחביה. כלומר, בתוכו. אבל הן שכבו ממש בלמעלה ולא נגעו בזבל האמתי, נשבעת.


לא בהכרח משהו שהייתי תולה בסלון. אבל התמונות זה לא מה שמעניין פה. המסגרות דווקא כן.  כל מי שאי פעם ניסה למסור תמונה למסגור, יודע שהמחירים במקומות האלה הם מאוד מאוד גבוהים. אז שמחתי מאוד שנפלו לידיי מסגרות עץ מהממות בסגנון של פעם. בדיוק הייתי צריכה לוח שעם חדש לפינת העבודה, אז החלטתי להפוך את המציאה למשהו שימושי.


החומרים - מסגרות, קרטון, שעם, ספריי צבע.

קודם כל, העפתי את התמונות המקוריות (הפכתי את המסגרת וחתכתי את התמונה החוצה). אחר כך מדדתי את גודל לוח השעם שאצטרך - גודל המסגרת הפנימית מהצד האחורי של המסגרת הגדולה (וואו, איזה ניסוח נורא. אני מקווה שזה ברור מספיק).


השלב הבא היה צביעת המסגרות בצבע ספריי, שצובע עץ בקלות. הצבע שבחרתי הוא לבן, שייצור מראה נקי וישתלב יפה בפינת העבודה (מיכל ספריי עולה כ-20 ש"ח).  



עכשיו חותכים חתיכת קרטון בגודל של המסגרת הפנימית האחורית ומדביקים עליה שעם. את השעם קונים בגליל בחנויות יצירה. אני קניתי חתיכה של 100X60 ס"מ, שעלתה לי כ-70 ש"ח (זה היה השעם הכי זול שהיה בחנות). אחרי הפרויקט הזה נשארו לי שאריות שבהן אפשר להשתמש בעתיד.


לצורך ההדבקה, השתמשתי בדבק חם. בדיעבד, היה עדיף להשתמש בדבק פלסטי, כי הרבה יותר נוח לעבוד אתו והתוצאה יוצאת יפה יותר. בכל מקרה, אחרי ההדבקה, מניחים על הלוח ערימה ענקית של ספרים כדי שהדבק יתייבש כמו שצריך (במיוחד אם משתמשים בדבק פלסטי. אז צריך להשאיר את הערימה לכמה שעות, רצוי ללילה). מזל שיש לנו מלא ספרי בישול כבדים.




אחרי הייבוש מכניסים את הקרטון עם השעם לתוך המסגרת ומדביקים מאחורה עם סלוטייפ, כדי שהוא יישאר במקום.




התוצאה הסופית, בבקשה.



למרות שחשבתי על זה, אין לי פאנץ' ליין מוצלח לפוסט הזה. יש אנשים שדברים כאלה מגעילים אותם נורא ויש אנשים כמוני, שלא. אם אתם כמוני, פשוט אל תהססו למצוא דברים בזבל ולהשתמש בהם, כי התוצאה יכולה להיות ממש מוצלחת. חוץ מזה, למחזר זה דבר מעולה וסביבתי, ובמקרה של לכלוך, קצת אקונומיקה תמיד עוזרת.