יום רביעי, 6 ביולי 2011

מהדום ממש מכוער להדום סופר יפה

להלן, הדום ממש מכוער.


כל אדם שפוי היה מעיף אותו לזבל. אבל זאת הייתה עלולה להיות טעות גורלית!
במקום לזרוק, תפרתי לו כיסוי חדש ועכשיו הוא נמצא בסלון ומשמח את לבי.
ההדום הגיע לידיי בירושה משותפה שנואה ובעלת טעם גרוע. אפשר לומר שלשפץ אותו היה כמו לנקות אותו מהאנרגיות השליליות שלה. רק שעכשיו יש לי מקום ישיבה נוסף בבית.
החומר של הכיסוי המקורי, למקרה שתהיתם, הוא פלסטיק דמוי עור. בצבע לבן. להקיא קצת בפה.

השלב הראשון הוא להפשיט את ההדום. בהתחלה ניסיתי לפתוח את הסיכות שחיברו את הכיסוי לתחתית.  אבל הן היו חלודות ומחוברות ממש טוב למקום. אחר כך פשוט התייאשתי וחתכתי אותו. זה באמת לא משנה, כי בסוף לא יראו אותו.

ככה הוא נראה עירום.

כמו שרואים, חסר חלק בריפוד של המושב, אז חיברתי לשם בתפרים מאוד לא מושקעים מגבת ישנה, שכיסתה פחות או יותר את החלקים החסרים. החלק הזה יהיה מכוסה על ידי הכיסוי החדש והעיקר שהוא ייראה די ישר מלמעלה. לא חייבים להיות מדויקים.

בגלל שהבסיס (שעומד על הרצפה) עשוי מסיבית והוא ישן, הוא התחיל להתפורר קצת ולהשאיר חתיכות קטנות ומעצבנות של סיבית בכל הבית. אז כיסיתי את הצדדים שלו בדבק נגרים. לדעתי גם דבק פלסטי היה עוזר. ככה נראה הדבק אחרי הייבוש.

השלב הבא היה למדוד את ההדום כדי לדעת כמה בד לקנות. מדדתי את רוחב המושב, את ההיקף שלו ואת גובה ההדום כולו. היה לי חשוב שהבד יהיה עבה יחסית (מתאים לריפוד) ועשוי מכותנה (בד שלא נמתח יותר מדי ונוח לתפור אותו. הרבה יותר מבדים סינתטיים). הבד שאני קניתי היה ג'ינס, במחיר של 15 ש"ח למטר, באחת מחנויות הבדים ברחוב יפו (באזור שבין יפו 50 ליפו 80 יש כמה חנויות שאני תמיד הולכת אליהן). יכולתי לקנות בד ייעודי לריפוד אבל הוא גם יקר יותר, גם לא מצאתי בד לא מכוער וגם קשה לתפור אותו ידנית כי הוא עבה.

בדרך כלל רוחב של בדים למכירה הוא 1.50 מטר. לפי החישוב שלי, מטר אחד הספיק לי לריפוד ההדום כולו. 
כלומר, קיבלתי חתיכה של מטר על מטר חמישים. מתוכה חתכתי עיגול בקוטר 40 ס"מ בערך ועוד פס ברוחב 40 ס"מ ובאורך של 116 ס"מ. כמובן שהשארתי שוליים רחבים מאוד בכל צד, כדי למנוע פאשלות כי זאת הפעם הראשונה שאני עושה משהו כזה.

כדי ליצור את העיגול, אגב, פשוט הנחתי את ההדום על הבד כשהמושב כלפי מטה וציירתי עיגול מסביבו עם טוש.


ככה נראות המדידות שלי.
זה קל יותר אם מציירים את מה שרוצים לעשות במקום סתם לכתוב את נתוני המדידה.
בגלל שאין לי אוברלוק (המכונה המופלאה שמעבדת את קצוות הבד כך שלא ייפרמו), קיפלתי את הקצוות ותפרתי אותם ככה. ידנית, כי גם מכונת תפירה אין לי. עקרונית, יכולתי להשתמש בדבק מכפלות כדי להדביק את הבד, אבל זה כיסוי שלא זז יותר מדי, אז לא נראה לי שהוא ייפרם.


הנחתי את הבד הפוך על ההדום, חיברתי את החלקים בסיכות ותפרתי במקום. בתמונה רואים את הפס של הטוש שבו השתמשתי כדי לצייר את העיגול.
נוצר כיסוי, אבל הפוך. עכשיו אפשר להוריד ולהפוך אותו לצד הנכון.
החלק האחרון שנשאר הוא לחבר את הכיסוי לבסיס, בחלק הנסתר שלו, ככה שלא יראו את החיבור מהצד. יכולתי אמנם לחבר אותו בעזרת סיכות שדכן (שדכן ענק שמיועד לזה, לא השולחני הרגיל) או עם נעצים. אבל אז אי אפשר היה להוריד אותו אף פעם כדי לכבס.
אז במקום זה, התחכמתי ותפרתי בתחתית הכיסוי מן "תעלה" לכל האורך.
שמתי את הכיסוי על ההדום כמו שצריך, השחלתי לתעלה בתחתית גומי תחתונים (בעזרת סיכת ביטחון), משכתי אותו כמה שיכולתי וקשרתי. אם אני ארצה להוריד את הריפוד, אני אצטרך רק לגזור את הגומי. בלי סיכות ובלי בלאגן.
זה הבסיס של ההדום, החלק שיעמוד על הרצפה.
שאריות הכיסוי הקודם מוסתרות על ידי הכיסוי החדש.
ככה נראית התוצאה הסופית. לא מושלם, אבל מוצא חן בעיניי מאוד.

הוא לא באמת עומד ליד הקיר המכוער שצריך שיפוץ דחוף. פשוט שם יש תאורה טובה יותר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה