יום רביעי, 27 ביולי 2011

מלח לימון - טוב לניקוי הקומקום ולעוד שני דברים שלא חשבתם עליהם

ככה הקומקום שלי נראה לפני מספר ימים. אני מניחה שלא צריך להסביר למה זה קרה. חיכיתי די הרבה זמן כדי שהוא יהפוך לכזה פיכסי ואז אני אוכל לפרסם את הפוסט.



אז איך מנקים אותו? אני יודעת שיש בשוק כל מיני מוצרים לניקוי אבנית. אבל מלח לימון הוא הכי זול ופשוט. וגם, לא מערב חומרים כימיים שלא לצורך. לי זה נראה כמו פתרון מובן מאליו, אבל מפליא כמה אנשים לא מכירים אותו. או לא מנקים את הקומקום שלהם. גם כן פיכסי.

קונים אותו בסופר באגף התבלינים, או בחנויות תבלינים בשוק (עדיף, כי זה זול יותר). הנה הוא על מדף התבלינים שלי. אני מאמינה אדוקה בצנצנות יפות.



בקצרה, מרתיחים מים מלוא הקומקום. אחרי שהם רתחו, שופכים פנימה בערך שתי כפות מלח לימון (בזהירות, כדי לא להיכוות מהאדים שיוצאים ממנו), סוגרים את המכסה ונותנים לו לעמוד כמה דקות. אם נשארת עוד אבנית, פשוט מרתיחים את המים שבתוך הקומקום שוב. רצוי לנקות כל שבוע ואז באמת מספיקה רק הרתחה אחת ודי.

בשלב הזה, החלק העליון של הקומקום אמור להיות נקי. אם עדיין יש אבנית על התחתית, שופכים את המים החוצה, שוטפים קצת את הקומקום וממלאים שוב, הפעם רק עד קו המינימום. שוב מרתיחים ושוב מוסיפים מלח לימון ושוב נותנים לו לעמוד. ושוב מרתיחים. ככה עד שהוא יתנקה לגמרי. עכשיו נשאר רק לשפוך את המים ולהעביר את הקומקום שטיפה קלה וזהו.

ככה הוא נראה עכשיו.


בזמן שמנקים, חשוב לנתק אותו מהחשמל ולהרחיק אותו מהמקום הקבוע שלו או להשאיר עליו פתק שהוא בניקוי, כדי למנוע מאנשים אחרים לשתות קפה עם מלח לימון בפנים. ואם אתם בכל זאת משתמשים במסיר אבנית תעשייתי, אתם חייבים לנתק ולהרחיק אותו מהמקום, כי זה יכול להיות ממש מסוכן לשתות מים כאלה.

חוץ מזה, יש למלח לימון עוד שני שימושים נחמדים. אחד, לנקות צלחות שעומד עליהן עציץ ונראות ככה.


הג'יפה בתחתית היא אבנית שנוצרה אחרי שהצטברו קצת מים בצלחת והתייבשו. שטיפה רגילה לא תספיק פה. שמים את הצלחת בכיור, שופכים פנימה קצת מים, שופכים כפית מלח לימון, נותנים לעמוד לכמה דקות והיא מתנקה באורח פלא. אין לי תמונה של "אחרי", אבל תאמינו לי שהיא נקייה.
בשלב הזה עשויה לעלות השאלה, למה בכלל לנקות את הצלחת הזאת? קודם כל, כי רואים את הלכלוך ולי אישית זה מפריע. שנית, טבילה מתמדת בג'יפה הזאת לא טובה במיוחד לצמח. לכן רצוי גם לרוקן את המים מהצלחת אחרי ההשקיה.

שימוש נוסף הוא לנקות בקבוקי פלסטיק.
בכל זמן נתון, אני מאחסנת לפחות 3 בקבוקים גדולים ו-3 קטנים במקרר. מים קרים זה חשוב מאוד בקיץ, כדי לשמור על רמת השפיות שלי בגבולות הטעם הטוב.

הבעיה עם בקבוקי פלסטיק היא שהם הופכים לקצת מגעילים אחרי זמן מה והמים מקבלים טעם לוואי לא נעים. אני לא אוהבת לקנות בקבוקי פלסטיק סתם ואני לא שותה מים מינרליים, אלא מי ברז. אז במקום לזרוק ולקנות חדש, אני מנקה את הבקבוקים. פשוט שופכים לבקבוק קצת מים, כפית מלח לימון ומנערים. אפשר לתת לזה לעמוד. בכל מקרה, טעם הלוואי המגעיל מתפוגג כלא היה. חשוב, אגב, גם לשטוף את הפיה והמכסה (מבפנים). או להשרות עם מלח לימון או לשטוף עם סקוטץ'.

זהו. הלכתי לנקות את הקומקום כמו עקרת בית למופת.

יום שני, 18 ביולי 2011

אין כיריים - מה אוכלים???

לפני כמה ימים ניקיתי את הכיריים החשמליות שלי. מתברר שעשיתי את זה טוב מדי, כי הן התחילו לקצר את כל הבית. נפלא. מעבר לצער שבהבנה שאני מטומטמת, עלתה השאלה הברורה מאליה - מה אוכלים?

הכלים שעמדו לרשותי היו טוסטר אובן (אני קוראת לו "תנור" מפאת רצון לקצר, אבל זה כינוי קצת פנסי מדי. למרות שהוא ממש יפה והכול) ומיקרוגל. 
האם סרתי למקדונלדס הקרוב? האם נשארתי רעבה? לא ולא. הנה מה שהכנתי לארוחת צהריים.

תמונה מאוד לא מוצלחת של מאכל מוצלח במיוחד.

מחממים תנור לחום הגבוה ביותר. קוצצים חצי בצל, שמים בתבנית עם מלח וקצת שמן זית ומכניסים לתנור ל-15 דקות (רצוי להשגיח שהוא לא נשרף, אלא רק נאפה עד הוא נראה טעים).

בינתיים, קולפים תפו"א (זה ספציפית שכב אצלי במקרר איזה חודש עד שהחלטתי סוף סוף לעשות אתו משהו. לא, זה לא מגעיל אותי. גדלתי בקיבוץ), מכניסים לקערה עם מים שמכסים אותו ושולחים לבערך 10-15 דקות במיקרוגל, בעוצמה הגבוהה ביותר. בודקים אם הוא מוכן על ידי נעיצת סכין פנימה. אם הסכין לא נכנסת בקלות, מחזירים למיקרו לעוד 5 דקות. אחרי שהתפו"א מוכן, מוציאים בזהירות מהמיקרו (יש מלא אדים חמים והקערה עצמה עלולה להיות לוהטת) ושופכים החוצה את המים החמים. בשלב הזה, אפשר להעביר אותו לקערה אחרת. לא חייבים.

בכל מקרה, חותכים את התפו"א באמצע. שופכים עליו את הבצל האפוי, גבינה מגוררת (לי היו גוש פרמזן וגוש גבינה כחולה. תקנאו בי ממש) ופטרוזיליה קצוצה מלמעלה.

ותודה לאמי היקרה שהביאה אותי עד הלום וגם לימדה אותי לבשל תפו"א במיקרו.

יום רביעי, 6 ביולי 2011

מהדום ממש מכוער להדום סופר יפה

להלן, הדום ממש מכוער.


כל אדם שפוי היה מעיף אותו לזבל. אבל זאת הייתה עלולה להיות טעות גורלית!
במקום לזרוק, תפרתי לו כיסוי חדש ועכשיו הוא נמצא בסלון ומשמח את לבי.
ההדום הגיע לידיי בירושה משותפה שנואה ובעלת טעם גרוע. אפשר לומר שלשפץ אותו היה כמו לנקות אותו מהאנרגיות השליליות שלה. רק שעכשיו יש לי מקום ישיבה נוסף בבית.
החומר של הכיסוי המקורי, למקרה שתהיתם, הוא פלסטיק דמוי עור. בצבע לבן. להקיא קצת בפה.

השלב הראשון הוא להפשיט את ההדום. בהתחלה ניסיתי לפתוח את הסיכות שחיברו את הכיסוי לתחתית.  אבל הן היו חלודות ומחוברות ממש טוב למקום. אחר כך פשוט התייאשתי וחתכתי אותו. זה באמת לא משנה, כי בסוף לא יראו אותו.

ככה הוא נראה עירום.

כמו שרואים, חסר חלק בריפוד של המושב, אז חיברתי לשם בתפרים מאוד לא מושקעים מגבת ישנה, שכיסתה פחות או יותר את החלקים החסרים. החלק הזה יהיה מכוסה על ידי הכיסוי החדש והעיקר שהוא ייראה די ישר מלמעלה. לא חייבים להיות מדויקים.

בגלל שהבסיס (שעומד על הרצפה) עשוי מסיבית והוא ישן, הוא התחיל להתפורר קצת ולהשאיר חתיכות קטנות ומעצבנות של סיבית בכל הבית. אז כיסיתי את הצדדים שלו בדבק נגרים. לדעתי גם דבק פלסטי היה עוזר. ככה נראה הדבק אחרי הייבוש.

השלב הבא היה למדוד את ההדום כדי לדעת כמה בד לקנות. מדדתי את רוחב המושב, את ההיקף שלו ואת גובה ההדום כולו. היה לי חשוב שהבד יהיה עבה יחסית (מתאים לריפוד) ועשוי מכותנה (בד שלא נמתח יותר מדי ונוח לתפור אותו. הרבה יותר מבדים סינתטיים). הבד שאני קניתי היה ג'ינס, במחיר של 15 ש"ח למטר, באחת מחנויות הבדים ברחוב יפו (באזור שבין יפו 50 ליפו 80 יש כמה חנויות שאני תמיד הולכת אליהן). יכולתי לקנות בד ייעודי לריפוד אבל הוא גם יקר יותר, גם לא מצאתי בד לא מכוער וגם קשה לתפור אותו ידנית כי הוא עבה.

בדרך כלל רוחב של בדים למכירה הוא 1.50 מטר. לפי החישוב שלי, מטר אחד הספיק לי לריפוד ההדום כולו. 
כלומר, קיבלתי חתיכה של מטר על מטר חמישים. מתוכה חתכתי עיגול בקוטר 40 ס"מ בערך ועוד פס ברוחב 40 ס"מ ובאורך של 116 ס"מ. כמובן שהשארתי שוליים רחבים מאוד בכל צד, כדי למנוע פאשלות כי זאת הפעם הראשונה שאני עושה משהו כזה.

כדי ליצור את העיגול, אגב, פשוט הנחתי את ההדום על הבד כשהמושב כלפי מטה וציירתי עיגול מסביבו עם טוש.


ככה נראות המדידות שלי.
זה קל יותר אם מציירים את מה שרוצים לעשות במקום סתם לכתוב את נתוני המדידה.
בגלל שאין לי אוברלוק (המכונה המופלאה שמעבדת את קצוות הבד כך שלא ייפרמו), קיפלתי את הקצוות ותפרתי אותם ככה. ידנית, כי גם מכונת תפירה אין לי. עקרונית, יכולתי להשתמש בדבק מכפלות כדי להדביק את הבד, אבל זה כיסוי שלא זז יותר מדי, אז לא נראה לי שהוא ייפרם.


הנחתי את הבד הפוך על ההדום, חיברתי את החלקים בסיכות ותפרתי במקום. בתמונה רואים את הפס של הטוש שבו השתמשתי כדי לצייר את העיגול.
נוצר כיסוי, אבל הפוך. עכשיו אפשר להוריד ולהפוך אותו לצד הנכון.
החלק האחרון שנשאר הוא לחבר את הכיסוי לבסיס, בחלק הנסתר שלו, ככה שלא יראו את החיבור מהצד. יכולתי אמנם לחבר אותו בעזרת סיכות שדכן (שדכן ענק שמיועד לזה, לא השולחני הרגיל) או עם נעצים. אבל אז אי אפשר היה להוריד אותו אף פעם כדי לכבס.
אז במקום זה, התחכמתי ותפרתי בתחתית הכיסוי מן "תעלה" לכל האורך.
שמתי את הכיסוי על ההדום כמו שצריך, השחלתי לתעלה בתחתית גומי תחתונים (בעזרת סיכת ביטחון), משכתי אותו כמה שיכולתי וקשרתי. אם אני ארצה להוריד את הריפוד, אני אצטרך רק לגזור את הגומי. בלי סיכות ובלי בלאגן.
זה הבסיס של ההדום, החלק שיעמוד על הרצפה.
שאריות הכיסוי הקודם מוסתרות על ידי הכיסוי החדש.
ככה נראית התוצאה הסופית. לא מושלם, אבל מוצא חן בעיניי מאוד.

הוא לא באמת עומד ליד הקיר המכוער שצריך שיפוץ דחוף. פשוט שם יש תאורה טובה יותר.