יום שבת, 21 במאי 2011

איך מורידים תוויות מצנצנות?

אני אוספת צנצנות זכוכית משומשות בצורה די אובססיבית ואז משתמשת בהן לאחסון כל מיני דברים בבית. הן עמידות, שקופות ובחינם. הדבר היחיד שמקלקל את האידיליה, הוא התוויות שלהן, שמודבקות ממש חזק ונורא מעצבן להוריד אותן.
לאחר ניסיון של שנים, עליתי על שיטה שמצליחה והרי היא לפניכם:

לוקחים צנצנת עם תווית.

הצילום גרוע, אבל הנקודה ברורה.
משרים אותה בקערה עם מים רותחים. למה רותחים? כי זה עובד טוב יותר בהפרדת הנייר מהצנצנת וגם עוזר להיפטר משאריות הריח של מה שהיה בצנצנת קודם (במקרה הזה, חרדל).


לפעמים התווית פשוט יורדת מעצמה וצפה במים. לפעמים, כמו במקרה הזה, היא לא. 
לאחר השריה של זמן מה, כשרואים שהתווית שינתה את הצבע שלה, כלומר המים נספגו בה, מוציאים את הצנצנת ומתחילים לשפשף את התווית במרץ בעזרת סקוטש טוב.

ככה נראה חלק שממנו ירדה התווית, לעומת החלק שלא. כמו שרואים, הנייר אמנם ירד, אבל עדיין נשארו שאריות דבק.


עכשיו, לוקחים חתיכת צמר גפן טבולה באצטון ומתחילים לשפשף את הדבק. זה ייקח קצת זמן ועשוי להיות מעצבן, אבל זה יוריד אותו. בתמונה למטה רואים חלק חשוף, לעומת חלק שעדיין יש עליו דבק.



עכשיו, אפשר לאחסן בצנצנת כל מיני דברים, טעימים ולא טעימים כאחד.
למשל, עלי דפנה.

נכון, זאת צנצנת אחרת. לא באמת היה לי כוח להוריד את התווית מההיא עד הסוף.

אגב, לאחרונה עברתי דירה והשתמשתי בצמר גפן טבול באצטון כדי לנקות את תיבת הדואר המטונפת. על תיבות דואר של דירות שכורות תמיד יש מליון מדבקות של דיירים קודמים, או שהם פשוט כתבו את השם שלהם בטוש לא מחיק (במקום לעשות תווית יפה, כמו אנשים נורמליים). בכל מקרה, האצטון מוריד הכול ומעניק לכם תיבת דואר נקייה שעליה תוכלו אתם לקשקש מה שבא לכם.

יום רביעי, 18 במאי 2011

צרכנות נבונה - מבשלים בבית: חצילים בטחינה

חצילים בטחינה זה מאכל מופלא ואהוב. וממש יקר בסופר. לגמרי יקר. זאת הסיבה שלא אכלתי אותו המון זמן, עד שהגעתי לפני כשבועיים למסקנה הגאונית שאני יכולה בכיף להכין אותו בעצמי בבית. וגם אתם יכולים.

קנו לכם מספר חצילים, רצוי בשוק. קנו בחשבון שהם יצטמקו מאוד במהלך ההכנה וכמות ה"חומר" הסופית שבה תשתמשו תהיה קטנה בהרבה מגודלו של החציל המקורי. לכן כדאי לקנות כמה חצילים.
חוץ מזה, עדיף לקנות חצילים בלאדי (אלה שנראים מוזר) כי בהם יש יותר חומר.
הנה החצילים שלי, שמנמנים ויפים, ממתינים לגורלם:


יש המון אנשים ששורפים את החצילים על הגז. לי באופן אישי, יש כיריים חשמליות. מתוכן יש כירה אחת שעובדת. הקטנה. לכן, אני מכינה אותם בתנור. יותר נכון בטוסטר אובן. קטן.

בכל מקרה, דחפתי אותם לטוסטר אובן לבערך שעתיים, על חום ממש גבוה (אני שמתי על החום המקסימלי, 250 מעלות) כדי שהם יישרפו מלמעלה. הטוסטר אובן שלי מחמם בצד אחד יותר מאשר בשני ולכן באמצע האפייה הוצאתי את התבנית, סובבתי אותה והכנסתי בחזרה, כדי שכל החצילים יהיו מוכנים באופן שווה.

הנה הם אחרי האפייה. הקליפה שרופה. התוכן (כמו שרואים בחציל החתוך), לא.


אחרי האפייה מרוקנים את החצילים כך:
חותכים את הקצה, חותכים פס לאורך, מרוקנים בעזרת כף. אפשר לגרד ממש את תוך הקליפה, כדי להכניס לתערובת חלקים מעט יותר שרופים. אבל לא להכניס את חלקיה החיצוניים של הקליפה. זה יוצא מגעיל.

הקרביים של החציל לאחר הטבח. נראה לי שהגיע הזמן לזרוק את הקרש הזה.

 מכניסים את תוכן החצילים למעבד המזון יחד עם:
1 כף טחינה גולמית
1/3 כוס מיץ לימון
1 כפית מלח
1/4 כפית פלפל שחור
חופן קטן של כוסברה קצוצה

חשוב לזכור שכמו בהרבה דברים אחרים בחיים, גם זה עניין של טעם. כלומר, אם אתם אוהבים יותר טחינה, תוסיפו עוד. אם שונאים מיץ לימון אז תתביישו ואז תוסיפו קצת או בכלל לא. למרות שאני לא ממליצה על "בכלל לא". אם לא בטוחים בנוגע לאחד הרכיבים, עדיף לשים בהתחלה ממש מעט ולהוסיף עוד אחר כך.

הערה חשובה: אני אמנם השתמשתי במעבד המזון האהוב שלי, אלפרד, אבל הוא לא הכרחי בשביל המתכון. אפשר להשתמש בבלנדר ידני (מוט). אפשר לחתוך את החצילים בסכין ולערבב עם שאר הרכיבים בקערה. זה יוצא טעים באותה המידה.

עוד הערה חשובה: תשתמשו בטחינה טעימה. ההבדלים בין סוגי הטחינות הם עצומים. אני משתמשת כרגע ב"סמל היונה", טחינה שמגיעה בקופסת פלסטיק לבנה ועליה כיתוב אדום בערבית. יש שם בערך שתי מילים בעברית - "סמל" ו"היונה". החבר שלי קנה אותה בעיר העתיקה בירושלים והיא מעולה.

ככה כל המרכיבים נראים בתוך אלפרד:


ככה הם נראים לאחר העיבוד:


כן, אני יודעת שיש הבדלים בתאורה בין התמונה הראשונה לשאר. זה בגלל שדחפתי את החצילים לטוסטר אובן בצהריים והלכתי לקניות. את שאר התהליך השלמתי רק בערב, תוך שאני מחזיקה מנורת שולחן ביד אחת ומצלמה ביד השנייה בפוזה מפגרת במיוחד. העדים למאורע קבורים בחצר.

יום רביעי, 4 במאי 2011

צרכנות נבונה - מבשלים בבית: קרוטונים

קרוטונים הם דבר נפלא. טעימים וקראנצ'יים, משדרגים כל סלט ומרק ואם הם לא מוחבאים טוב, מהווים חטיף בפני עצמם. אז למה לעזאזל הם עולים בערך 18 ש"ח לחבילה? למה? הם עשויים מזהב? במחיר של חבילת קרוטונים אחת אפשר לקנות מצרכים להכנת ערימה ענקית של עוגיות, שתשמח את החבר, השותפים והשכנים גם יחד. נמאס מהעושק, אני מכינה קרוטונים בבית.

מצרכים הכרחיים
פרוסות של לחם לבן ישן (הערות: 1. ישן זה לא אומר מעופש למוות. 2. אני מניחה שאפשר להשתמש גם בלחם מסוג אחר ולא רק לבן פשוט, אבל לא ניסיתי את זה מעולם, אז על אחריותכם).
שמן זית
מלח

מצרכים אפשריים משדרגים
שום גבישי/טרי וכתוש
פפריקה מתוקה/חריפה
טימין
שמיר מיובש
כוסברה טחונה
גבינת פרמזן מגוררת (היא מלוחה בעצמה ולכן כדאי לבדוק שלא יוצא מלוח מדי)

זה מתכון בסיסי למדי שקשה מאוד לפשל בו:
  1. חותכים את הלחם לריבועים בגודל שבא לכם אחר כך להכניס לסלט (אני חותכת די גס, כי אין לי כוח להקפיד. אפשר גם לעבד אותו לפירורים במעבד מזון ולאפות אותם ואז להשתמש בהם בכל מצב שבו הייתם משתמשים בפירורי לחם. כמו לציפוי שניצל או בפשטידה). כמות הלחם היא פועל יוצא של כמה לחם יבש וישן יש לכם בבית. אני תמיד מנצלת את ה"נשיקה" של הלחם, שאי אפשר באמת להכין ממנה כריך. אפשר להשתמש גם בשאריות חלה שאינה טרייה כביום האתמול.
  2. לאחר החיתוך, מניחים לריבועים להתייבש קצת באוויר הפתוח. אפשר על מגש, אפשר בקערה, אפשר ישירות על השולחן (הנקי) זה לא באמת משנה.
  3. בקערה גדולה, מערבבים שמן זית ותבלינים. אין פה ממש כמות מדויקת. צריך לשים מספיק כדי שהשמן יוכל לצפות לפחות באופן חלקי את כל הקרוטונים.
  4. שופכים את ריבועי הלחם לתוך הקערה ומערבבים טוב בעזרת מרית, עד שכל הריבועים מצופים.
  5. מעבירים לתבנית (עם נייר אפייה) ומכניסים לתנור לבערך 8 דקות בחום של 180 מעלות. לצורך העניין, גם טוסטר אובן עובד מצוין. אופים עד שהלחם מזהיב ונראה כמו קרוטונים. אם צריך עוד זמן בתנור, לכו על זה, אבל חשוב להשגיח שהקרוטונים לא יישרפו, כי זה די מבאס לזרוק אותם לפח.
  6. אחרי האפייה, מקררים את הקרוטונים ומעבירים לקופסה אטומה. אחרת הם יתפסו לחות וגם זה יבאס אתכם.

יום ראשון, 1 במאי 2011

משטח לייבוש כלים של Dishwish


משטח לייבוש כלים? מה זה? ובכן, מדובר במן מחצלת מלבנית עבה מכותנה שאמורים להניח עליה כלים רטובים כדי שיתייבשו. מומלץ במיוחד למי שיש לו תמיד כמות כלים ענקית ולא מספיק מקום במתקן לייבוש כלים (אני). למה זה כדאי? אז ככה:
קודם כל, כי המשטחים האלה עושים עבודתם נאמנה. מניחים משטח על השיש/שולחן/תחליף כלשהו למתקן ייבוש הכלים שמלא כרגע והוא סופג את כל המים. הוא עבה בהרבה מכל מגבת מטבח ולכן השולחן/שיש שעליו הנחתם אותו נשאר יבש. חברים שלי מניחים אותו מתחת למתקן הכלים עצמו, כי תמיד מצטברים שם מים (כן, למרות המגש שבא עם המתקן. אני מזיזה את המגש הזה לפחות פעם ביום כדי לגרוף את המים שמצטברים מתחתיו לתוך הכיור).
אחרי השימוש, תולים לייבוש (אצלי הוא תלוי על מסמר שתקוע בקיר) והוא מתייבש במהירות ומוכן לפעם הבאה.
דבר שני, אפשר להשתמש בו בהצלחה בתור משטח להנחת כלים חמים. כאמור המשטח די עבה וזה נוח מאוד כשהוא מונח ליד הכיריים ומוכן לקלוט כל סיר או מחבת.
מעבר לכל זה, העיצוב של המשטחים האלה פשוט מאמם. לגמרי. "מוסיף מגע של צבע לכל מטבח" הוא תיאור מתאים.
צריך רק לזכור לכבס אותו מדי פעם (ב-30-40 מעלות, לא יותר. ולא להכניס למייבש!) כדי לנקות מכל הג'יפה שמצטברת במהלך השימוש.

החיסרון היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא המחיר, כ-60 ש"ח למשטח. אני מרגישה שהוא שווה את זה, כי מדובר בהוצאה חד פעמית והמשטח הזה מחזיק מעמד שנים, אבל זה בהחלט לא זול.
אני קיבלתי אותו במתנה ליום ההולדת ובעיני זאת אחת המתנות השוות ביותר שניתנו לי אי פעם.

להלן קישור לאתר שלהם יש שם עוד מוצרים שנראים מקסימים ושימושיים, אבל לא בדקתי אותם (בעיקר בגלל המחירים הגבוהים) וגם רשימת חנויות שבהן אפשר לקנות אותם. בכל מקרה, מומלץ מאוד.