הטרריום הראשון שלי

למי שקרא את כותרת הפוסט ואז שאל את עצמו מה זה פאקינג טרריום, הנה ההסבר. זה בעצם אקווריום, אבל בלי מים ובלי דגים. הרבה פעמים הם משמשים לגידול זוחלים ודו חיים, אבל בתקופה האחרונה מוצאים באינטרנט הרבה דוגמאות של טרריומים עם צמחים בלבד. בניגוד לעציץ רגיל, בטרריום רואים את שכבות מצע הגידול ואת הצמח מכל הכיוונים. אפשר לשים בפנים גם בובות או חפצים קטנים ונוצר מראה של יער קטן, אבל כזה שעומד בסלון. נורא קל להכין אותו, בתנאי שעוקבים אחרי כמה הוראות בסיסיות (הפוסט נורא מפורט אז לא להיבהל, שום דבר פה לא מסובך).

קודם כל, בוחרים כלי. אפשר להשתמש פחות או יותר בכל כלי זכוכית ששוכב אצלכם בבית. צנצנת, ספל, ואזה מהסרוויס של סבתא. אפילו נורה (אחרי שמפרקים ממנה את החלק המתכתי). למתחילים, רצוי למצוא כלי שיהיה נוח לעבוד איתו, כלומר עם פתח רחב. לא ניסיתי להשתמש בכלי עם מכסה, אבל אני מנחשת שהמים לא יתאדו ממנו כמו שצריך. אז תשתמשו בכלי ללא מכסה. אני השתמשתי במן ואזה/כוס יין ענקית שקיבלתי במתנה.

הכוס שקיבלתי לעומת כוס רגילה.

אחרי שבחרתם כלי, צריך לשתול בו משהו. הטרריום לא מתאים לכל סוגי הצמחים. הכי טוב לגדל בו כאלה שלא דורשים השקיה רבה. למה? כי מדובר פה בכלי מזכוכית שהמים לא מתנדפים ממנו היטב (אין חורים בתחתית כמו בעציצים רגילים). אם תציפו אותו, תצליחו לגדל בעיקר עובש.

הצמחים שמתאימים הם:

• קקטוסים -  רצוי לא כאלה שמתרבים בטירוף, כי תצטרכו לדלל אותם וזאת התעסקות מיותרת.
• סקולנטים, שהם צמחים עם עלים בשרניים מאוד, שאוגרים מים. תמונות אפשר למצוא פה.
• צמחי אוויר - צמחים שנראים קריפיים לאללה, כמו עכבישים חייזריים, אבל דורשים מינימום טיפוח ופורחים מאוד יפה. הם לא צריכים אדמה בכלל וניזונים מהלחות שבאוויר. מדי פעם אפשר להשפריץ עליהם קצת מים בעדינות ואז לעזוב אותם לנפשם. ההוראות בהמשך לא נוגעות להם כי לא צריך לשתול או להשקות אותם. אפשר פשוט להניח בכלי אבנים, לסדר עליהן יפה את הצמח וזהו.

כל הצמחים האלה זולים למדי. קקטוס או סקולנט עולה 10-15 ש"ח והם זמינים פחות או יותר בכל משתלה או חנות פרחים. אפשר למצוא גם בפחות או לקחת ייחורים מגינות זרות. צמחי אוויר קצת יותר קשה למצוא. אני קניתי את שלי ב-20 ש"ח ופוסט נפרד על אודותיו מובטח, כי הוא ממש מגניב. את גודל וכמות הצמחים בוחרים בהתאם לגודל הכלי שלכם. כדאי שהם לא ייראו מסכנים ובודדים, אבל גם שיהיה להם מקום לגדול.

ועכשיו, לשתילה. בטרריום לא מספיק לשים רק אדמה, בגלל בעיית התנדפות המים. אז משתמשים בשלוש שכבות של מצע ושמים כמה סנטימטרים מכל אחת (נניח, 2-3 ס"מ, בהתאם לגודל הכלי).

מימין, אריזת פחם. משמאל, תערובת אדמה לשתילה. מקדימה, החצץ מהרחוב.

קודם כל, שמים בתחתית אבנים או חצץ. אפשר לקנות שקית של אבני נחל קטנות. אני מצאתי במקרה ברחוב שקית חצץ שמשמש לבנייה, סחבתי חלק ממנו הביתה, שטפתי אותו ממש טוב כי הוא היה מלא באבק ואז ייבשתי בתנור. אבל אני משוגעת.

אחרי החצץ, מניחים שכבת פחם אקטיבי. זה פחם גרוס, שנמצא בתוך מסננים של אקווריום. פשוט הולכים לחנות חיות ומבקשים את המסנן הכי זול שיש להם. לא להתפתות למסננים איכותיים! אם תוקעים בכם מבט ביקורתי, זה הזמן להבהיר שאתם לא מתכוונים להשתמש בו בשביל דגים אמתיים ולצרף הסבר קצר אודות נפלאות הטרריום. בבית, חותכים את המסנן ומוציאים ממנו את הפחם.

השכבה העליונה היא האדמה. אם יש לכם גינה עם אדמה טובה, קחו משם. או שתקנו אדמה לעציצים בחנות. או שתשתמשו בשאריות מעציץ שקניתם פעם, כשעוד הייתם צעירים ואפטימיים, ומת בינתיים.

מלמטה למעלה: שכבת חצץ עבה, שכבת הפחם דקה מאוד (בעיקר כי התקמצנתי על המסננים) ושכבת אדמה עבה.

עכשיו הגיע זמן השתילה. הנה התוצאה הסופית.

שימו לב לאימא+גוזל פינגווין בצד שמאל.

למען הגילוי הנאות, אודה שחצי מהצמחים האלה מתו, כי השקיתי אותם יותר מדי. אז החלפתי אותם באחרים ועכשיו אני מאוד נזהרת. קצת מים פעם בשבוע-שבוע וחצי זה מספיק לגמרי. כדאי גם לתחח קצת את האדמה מדי פעם בעזרת שיפוד עץ או מזלג, אבל בזהירות כדי לא לפגוע בשורשים. מי שממש אוהב את הצמחים שלו, יוסיף גם מעט דשן נוזלי לפי ההוראות שכתובות על האריזה שלו. מעבר לזה, הטרריום לא דורש שום טיפול מיוחד. שלי חי ומתפתח יפה על עדן החלון. באירועים מיוחדים אני אפילו מנגבת ממנו אבק.

הדבר הכי קול בחורף - בקבוק חם!

נכון שהחורף הישראלי הוא משהו שנמשך בקושי חודש וחצי ולא באמת נחשב. נכון שאתמול, כשירד שלג בירושלים והתקשרתי לחבר גרמני כדי להתלהב הוא כמעט צחק לי בפנים (כמעט, כי הוא מנומס. ככה זה גרמנים). ובכל זאת, בלילות האחרונים אני פאקינג קופאת מקור מתחת לשלוש שמיכות. שזה מוזר, כי בדרך כלל אני הבחורה שיוצאת החוצה בלי מעיל וטוענת שברוסיה זה מזג אוויר של קיץ ומה אתם חושבים לעצמכם.

בכל מקרה, אחרי כמה לילות שבהם נקשתי שיניים במשך שעה ולא נרדמתי, כשהחבר כבר נחר מזמן, הבנתי שהגיע הזמן לחזור למקורות. כלומר, לבקבוק החם! כן כן, בקבוק כזה מגומי מסריח שממלאים במים רותחים, כמו שהיה לסבתא כשהיא הייתה צעירה.

פשוט ממלאים אותו לפני השינה, שמים במיטה באזור הרגליים והחיים נראים יפים. אני ממלאת אותו במים מהקומקום עד החצי, מוציאה את האוויר במעיכה ואז סוגרת (אם לא מוציאים את האוויר, הבקבוק נפוח כמו בלון וזה הרבה פחות כיף להתכרבל איתו). הוא טוב גם לחימום גב דואב וגם לחימום הבטן כשסובלים מכאבי מחזור ארורים. אפשר לקנות אותו בכל בית מרקחת ב-20 ש"ח ומבחינת חימום, הוא עדיף מחתול. בעיקר כי לפעמים חתולים אוהבים לאכול לכם את הרגליים בזמן השינה והבקבוק לא. 

בקבוק חם עטוף בפליז. לא אוהב לאכול רגליים, באחריות.

מלחיה תוצרת בית

אני בחורה שמבשלת די הרבה. למעשה, חצי מהחברים שלי הם חברים שלי כי אני מאכילה אותם. ולפעמים מלטפת להם את הבטן. כמו חתולים. כפועל יוצא, אני משתמשת הרבה בתבלינים, שנמצאים על מדף שתליתי במטבח. אני משתדלת הוא יהיה מספק מבחינה אסתטית ולכן הוא נמצא בתהליכי סידור ושיפור מתמידים. הפעם, הגיע תורה של המלחיה. עד היום השתמשתי במלחיית פלסטיק כעורה למדי, שהתחילה את חייה בתור כלי לתבלין כלשהו שנקנה בסופר. אם יש משהו שמעצבן אותי, זה דברים מכוערים בבית. אז החלטתי להפוך את אחת מצנצנות התבלינים הרבות שברשותי למלחיה נחמדה.

מצד שמאל, המלחיה הקודמת. מצד ימין, הצנצנת המיועדת.

יכולתי כמובן לקנות מלחיה רגילה ולסגור עניין. אבל קודם כל, אני מעדיפה מלחיה ממש גדולה בשביל בישול, כדי שלא אצטרך למלא אותה מחדש כל רגע. עוד יתרון שלה הוא שיש לה פתח מאוד גדול ואפשר למלא אותה בקלות ובמידת הצורך, להוציא ממנה מלח בכפית. שנית, היו לי כבר את כל החומרים בבית. שלישית, אני אוהבת להשוויץ בזה שהכנתי דברים בעצמי. 

אז לוקחים את הצנצנת, מורידים את המכסה ומחוררים בו מספר חורים בעזרת פטיש ומסמר. לי יש מסמר קבוע לדברים כאלה, כי הוא ממש נוח לי, אבל אני מניחה שכל מסמר יהיה בסדר. הדבר החשוב הוא לעבוד על הרצפה ולהיות זהירים.

אחרי שניקבתם מספר חורים (אני הסתפקתי בחמישה), ממלאים את הצנצנת במלח ומשתמשים בה כמו במלחיה רגילה. הידד.

המלחיה החדשה, מונחת על המדף ליד צב המטבח שלי.

לוח מודעות מצופה בבד

שמתי לב שמזמן לא כתבתי על משהו שמצאתי בזבל, אז החלטתי לתקן את המעוות ולכתוב על עוד מסגרת שהפכתי ללוח מודעות, רק שהפעם הוא צופה בבד.


הנה המסגרת. קיבלתי אותה במתנה מידיד שמצא אותה ברחוב ולא היה לו מה לעשות איתה. אבל לי כן.

באופן עקרוני, עשיתי את אותו הדבר שעשיתי בפעם הקודמת שהכנתי לוח מודעות.
כלומר, צבעתי את המסגרת בצבע ספריי רגיל, שעלה בערך 20 ש"ח.

חתכתי חתיכת קרטון לפי מידות המסגרת והדבקתי עליה שעם. לא קניתי שעם חדש, אלא השתמשתי בשאריות שהיו לי (אמנם ראו שלא הדבקתי חתיכה אחת אלא כמה, אבל זה לא שינה כלום בגלל מה שעשיתי הלאה).

בשלב הבא עטפתי את הקרטון בבד (שוב, שאריות שהיו לי), בסיוע אקדח סיכות שקניתי במיוחד בשביל הפרויקט הזה. ניסיתי קודם לכן להצמיד את הבד בעזרת נעצים, אבל זה היה כישלון ידוע מראש.

השתמשתי בשני בדים שונים. אחד בחלק העליון של הלוח ואחד בחלק התחתון, כך שנוצר כיס שאליו אפשר להכניס פתקים חשובים. טה-דה!

שרפתם סיר? ככה תנקו אותו

הנה סיר שנשרף לי לאחרונה, כשניסיתי להכין ריקוטה לפי המתכון הזה של "בצק אלים". סקסי.

עזבו את זה שהריקוטה יצאה מגעילה בטירוף ושום ניסיונות תיקון באמצעות תבלינים לא עזרו והיא עמדה שבוע במקרר ועדיין התעקשתי לאכול ממנה מתוך עיקרון. הייתי צריכה גם לנקות את הבושה מהסיר.

איך עושים את זה? אני שמחה ששאלתם.

ממלאים קצת מים בסיר (נגיד, עד השליש. או עד קו הלכלוך הגבוה ביותר), שמים בפנים כף או שתיים של אבקת כביסה. מעמידים את הסיר על הכיריים, מביאים את המים לרתיחה ומכבים את האש. נותנים לסיר לעמוד ללילה ולמחרת מנקים בעזרת ברזלית. הלכלוך אמור לרדת בקלות יחסית והסיר יוצא נקי (אחרי זה, כמובן, כדאי לשטוף אותו טוב טוב משאריות אבקת הכביסה).

אמנם, הסיר לא ייצא יפה ומבריק כמו כשקניתם אותו והתחתית שלו עשויה לשאת עדות אילמת למאורע. אבל זה דווקא דבר חיובי - ככה תלמדו לשים לב לריקוטה שלכם, במקום לחפש מסקרות באיביי.